התמדה וחזרתיות

 

על כמה דברים אנו חוזרים ביומיום? כמה דברים אנו מבצעים שוב ושוב ומדוע?


צחצוח שיניים, בישול, תשלום חשבונות, שטיפת כלים וסדר, קשר עם חברים, עבודה


מתי אנחנו פוגשים את השעמום או ההרגל באותו מקום, באותו זמן?


לרוב בעבודה, פעולות שאנחנו חייבים לבצע לשם קיומנו בעולם. אם לא נגיע ונתפקד מידי יום בעבודה לא נקבל משכורת, אם לא נלך לסופר או לשוק או נזמין קניות באינטרנט המקרר ישאר ריק וכן הלאה. העניין הוא שיש תחומים נוספים בהם היינו רוצים לראות תוצאות בדומה למשכורת שנכנסת מידי חודש לחשבון הבנק


בתחום העבודה ברור לנו שהתוצאה מגיעה  מההתמדה, והיינו רוצים פניות לעשות זאת בתחומים נוספים

אני זוכרת איך באחד מהשיעורים כשלמדתי הוראת יוגה, המורה הנערצת שלי, הדגימה עמידת ראש (Sirsasana). היא עלתה בכזו חן, פשטות, אלגנטיות והסבירה תוך כדי כיצד יש לבצע את התנוחה, מהם הדגשים, הנשימה, היכן להפעיל כוח והיכן להרפות, כאילו הייתה זו תנוחת העמידה (Tadasana). לא הייתה זו הפעם הראשונה שראיתי מישהו עולה לעמידת ראש, אך היה משהו באותו רגע שהחלטתי שאעשה עמידת ראש כמוה. עם אלגנטיות, עדינות ומעל לכל פשטות


כשאנו מביטים ביצירת אמנות, למשל ציור, או בכמה יצירות של אותה אמנית, מה שמעורר בנו פליאה היא הייחוד שיש בכל יצירה אך גם הקו המאפיין את כלל עבודתה. כולנו יודעים שמאחורי אותה פשטות יש שעות רבות של שהייה בסטודיו, ניסיון, טעייה, חיפוש וגישוש. ממש כפי שבעבודה חזרנו על אותה פעולה עד שהפכה לטבע שני. המצב כזה גם בקשרים אישיים, שוחחנו עם החברה הזו פעמים כה רבות או עם בן הזוג, כך שאיננו שמים לב כיצד זה נהיה פשוט יותר ויותר


כמה זמן לקח לי עד שהצלחתי לבצע את עמידת הראש בפשטות, אלגנטיות, ודיוק בדרכי? הרי ברור שלא 'כמו' המורה, היא רק הייתה ההשראה והטריגר


8 חודשים. 8 חודשים בהם תרגלתי כמעט כל יום את שני סוגי עמידת הראש. עם קיר, בלי קיר, לעלות חצי דרך, נפלתי, כעסתי, התאכזבתי, צחקתי על עצמי ועל הרצינות שלי,  הסתכלתי על סרטוני הדרכה, התייעצתי עם מורים אחרים אבל בעיקר תרגלתי. שוב ושוב. ושוב ושוב


כשלקחתי הפסקה לפעמים זה הקשה עלי לחזור לתרגול ולפעמים זה היה הכרחי. הייתי צריכה לקחת כמה ימים של פסק זמן כדי לחוש בהבדל, או בהעד

לא היה לי שום ביטחון שאצליח לגמרי, או כמה זמן זה ייקח. אם נצחצח שיניים כל יום לא יהיו לנו חורים? אם נשקיע בקשר זה מבטיח שהוא לא יסתיים? אפשר רק לדעת בדיעבד. בכל זאת אנו מסכימים לקחת סיכון ולהשקיע


ברור שמה שהביא לתוצאה בתום שמונת החודשים היה ההתמדה שלי, למרות הקושי וחוסר הוודאות. לחפש להקיף את עמידת הראש מכל כיוון- כוח ידיים, כוח בטן, שיווי משקל, לפגוש את הפחד, ולחזור על אותה פעולה שוב ושוב


העניין עם הכלל הזה הוא שכולנו יודעים אותו היטב. ככה למדנו לרכב על אופניים, לכתוב, להתמקצע בתחום כלשהו, לבנות קשרים


אבל זה משעמם, קשה, מתסכל ולפעמים פשוט אין לנו פניות וזמן. לעיתים אני מוצאת שאני מקיימת את הכלל הזה בתחומים מסוימים ובאחרים מרשה לעצמי לחפף


עניין שמקשה על ההתמדה זו המחויבות. אם אני משקיעה כל כך הרבה זמן ואנרגיה במשהו אני רוצה לדעת שזה יצליח. שאני לא מבזבזת את הזמן שלי לשווא. אנחנו רוצים תוצאה, ושתהיה טובה ושתגיע מהר. אם אני משקיעה זמן ואנרגיה במשהו מנין לי שהוא יניב תוצאה? אז זהו שאין. וזה חלק מהעניין. למצוא עניין בעיסוק עצמו. יש לי תלמיד שעובד כבר שנים על תנוחות של פתיחת ירכיים. התאמן במגוון שיטות יוגה, מתרגל קפוארה. הוא צוחק שעוד 20 שנה יצליח. ויתכן שאכן כך או קודם או בכלל לא. אבל הוא ממשיך וממשיך. ובינתיים מקבל שלל רווחים מהתרגול. משתפר בתנוחות של גמישות של הירכיים ושאר הגוף, שומר על הגב, מחזק ידיים ורגלים, חווה מגוון חוויות מעצם ההתמדה בתרגול. גם אני למעשה כמוהו. אין לי ודאות עד מתי אוכל לתרגל תנוחות מסוימות או האם אצליח הכל מב שאני רוצה. אבל אני מקווה שבסיכום אני ממשיכה בדרך, נהנית מהנוף, עוצרת כשצריך ומתמידה בכיוון

KALA YOGA

+972+558895702

Haifa, Israel