גמישות, אתגר ומציאות

גוגל הקפיץ לי את התמונות האלה והתחלתי לחשוב על גמישות
נושא חם בתחום היוגה. אפשר בכלל אפשר להיות מורה לא גמישה? 
לא הייתי ילדה גמישה. הייתי מתלוצצת שהיכולת שלי לקפל את האוזן שלי- עדיין קורה- היא שיא הגמישות.
והרבה שנים זה לא הפריע לי.
בגיל 15 כשהתחלתי לתרגל יוגה היו הרבה תרגילים ותנוחות שדרשו גמישות. ועדיין לא חוויתי שם תסכול. אולי בגלל המורה הראשון שלי סטיב (עדיין מלמד) שיצר אווירה נינוחה. אולי כי השיעורים התקיימו במקלט בקיבוץ, על מזרנים עבים ושטיח מעלה אבק, עם אנשים בגיל ההורים שלי שפשוט חיפשו קצת לזוז ולהמתח בלי יותר מידי אג׳נדות. אי אפשר להתעלם מהעובדה שהייתי צעירה וזה עזר לגוף להפתח.
באותה תקופה לא היה פייסבוק ולא אינסטגרם ולא היה לי מושג איך תנוחה ׳צריכה׳ להראות. נשמע בנאלי אבל פשוט תרגלנו. אם כאב במתיחה או היה לא נוח התבאסתי, צחקתי, ניסיתי שוב, כל רצף התגובות, אבל בגלל ההקשר זה לא היה דרמטי. עשינו יוגה ובאמת שבמקלט בקיבוץ לא היה אידיאל. אולי גם עכשיו זה מה שאני מחפשת לחזור אליו, ענייניות ופשטות. בהמשך החיים הגמישות התדפקה לי בדלת מכיוון אחר. כמה אני פתוחה לשונות, כמה אני מרפה בקונפליקט, נשארת, נושמת כשלא נוח ולא נעים, נעזרת באחרים כשצריך, מחפשת את המוכר או מוכנה להמתח ולהפתח.
הרי היוגה מכוונת את הגמישות בגוף בשביל גמישות מחשבתית ורגשית. אי אפשר להתגמש מול מצב בחיים אם לא מרפים ונפתחים. יש טווח פיזי אבל בשאר התחומים הוא אינסופי.
בפן הפיזי כשהגעתי לתרגולים יותר מתקדמים הבנתי שעוד רבה הדרך. הייתי מתוסכלת מכמה פתיחה יש לי במפרק הירך, בגב בעיקר בכפיפות לפנים, ובאלוהי הגמישות האנומנסאנה, השפגט. לא צריך לכתוב כאן בשבחי ההתמדה. רק אוסיף שהשחרור מדימויים והשוואות כשאני על המזרן גורמת לי להרגיש הרבה יותר טוב, לא משנה מה מצב שריר ההמסטרינג או ה-ITB שלי.
בתמונות, לפני בערך עשור, אני ויונתן נהנים במדבר.

 

KALA YOGA

+972+558895702

Haifa, Israel